top of page
 

 

Aquí recopilamos algunas fuentes directas de las cuales se extrajeron conocimientos básicos y pautas para el diseño y elaboración del luaj que rige nuestras acciones colectivas como pueblo.

 
רמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק א

 

הלכה ה. איך ראיית היר מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חודש- הוא שיהיה ראש חודש. שנאמר "החודש הזה לכם"- עדות זו תהיה מסורה לכם.

 

הלכה ח. אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". ואם היה אדם גדול בחכמה, ונסמך בארץ ישראל, ויצא לחוצה לארץ, ולא הניח בארץ ישראל כמותו, הרי זה מחשב וקובע חודשים ומעבר שנים בחוצה לארץ.

ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו, הרי זה אסור לקבוע לעבר בחוצה לארץ, ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום.

 

רמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ז'

 

הלכה א. אין קובעים לעולם ראש חודש תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת, סימן להם אד"ו. אלא, כשיהיה מולד תשרי באחד משלושה ימים האלו, קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.

 

הלכה ב. וכן אם יהיה המולד בחצי היום, או למעלה מחצי היום, קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.

כיצד? הרי שהיה המולד ביום שני בשש שעות ביום, או יתר על שש שעות, קובעין ראש חודש בשלישי. ואם יהיה המולד קודם חצי היום, אפילו בחלק אחד, קובעין ראש החודש באותו יום המולד עצמו, והוא שלא יהיה אותו היום מימי אד"ו.

 

הלכה ג. כשיהיה המולד בחצי היום, או אחד חצות וידחה ליום שלאחריו, אם יהיה היום שלאחריו מימי אד"ו, הרי זה נדחה לשלאחר אחריו, ויהיה ראש החודש קבוע בשלישי מיום המולד.

כיצד? הרי שהיה המולד בשבת בחצות, סימן זי"ח, קובעין ראש החודש בשנה שמולדה כזה בשני בשבת. וכן אם היה המולד בשלישי בחצות, או אחר חצות, קובעין ראש החודש בחמישי בשבת.

 

הלכה ד. מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים משעה עשירית, סימנה ג"ט ר"ד, או יתר על זה, אם הייתה שנה פשוטה, דוחין את ראש החודש, ואין קובעים אותו בשלישי בשנה זו אלא בחמישי בשבת.

 

הלכה ה. וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני בשלוש שעות ביום וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים משעה רביעית, סימנה בט"ו תקפ"ט, או יתר על כן, אם הייתה אותה השנה מוצאי המעוברת, שהייתה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת, אין קובעין ראש החודש בשני בשעה זו, אלא בשלישי.

 

הלכה ו. היה מולד השנה הפשוטה שאמרנו שתדכה לחמישי פחות חלק אחד, כגון שיצא סימנה ג"ט ר"ג או פחות מזה, קובעין אותה בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי העיבור פחות חלק, כגון שהיה סימנה בט"ו תקפ"ח או פחות מזה, קובעין אותה בשני.

 

נמצא דרך קביעת ראש חודש תשרי לפי חשבון זה כך הוא, תחשוב ותדע המולד באיזה יום יהיה, ובכמה שעות מן היום או מן הלילה, ובכמה חלקים מן השעה, ויום שבת, או אם היה המולד בחצות היום או אחר חצות, או אם היה ב-ר"ד חלקים משעה עשירית מליל שלישי או יתר על זה, והייתה שנה פשוטה, או שהיה המולד ב-תקפ"ט חלקים משעה קביעית מיום שני, [בוקר יום שני, 15 שעות מתחילת היום], והייתה השנה פשוטה שאחר המעוברת, שאם יארע אחד מארבעה דברים האלו- אין קובעין ביום המולד, אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו כדרך שביארנו.

 

הלכה ז. ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו? לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהילוכם האמצעי, לא במקומם האמיתי כמו שהודענו. לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה, כדי לפגוע ביום הקיבוץ האמיתי.

כיצד? בשלישי קובעין, ברביעי דוחין. בחמישי קןבעין, בששי דוחין. בשבת קובעין, באחד בשבת דוחין. בשני קובעין.

 

הלכה ח. ועיקר שאר הארבע דחיות האלו הוא זה העיקר שאמרנו, שהחשבון הזה במהלך אמצעי. וראיה לדבר, שהרי המולד יהיה בליל שלישי וידכה לחמישי, ופעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא בליל ששי, מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קיבוץ אמיתי אלא בחמישי.

 

רמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ח'

 

הלכה א. חודשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה, ותשצ"ג חלקים, כמו שביארנו. ואי אפשר לומר שראש החודש יהיה במקצת היום, עד שיהיה מקצת היום מחודש שעבר ומקצתו מהבא, שנאמר "עד חודש ימים"- מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחודש, ואי אתה מחשב שעות.

 

הלכה ב. לפיכך עושין חודשי הלבנה, מהן חודש חסר ומהם חודש מלא. חודש חסר תשעה ועשרים יום לבלבד, ואע"פ שחודשה של לבנה יתר על זה בשעות, וחודש מלא משלושים יום, ואף על פי שחודשה של לבנה פחות מזה בשעות. כדי שלא לחשב שעות בחודש אלא ימים שלמים.

 

הלכה ג. אילו היה חודשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד, היו כל השנים חודש מלא וחודש חסר, והיו ימי שנת הלבנה שלוש מאות ארבעה וחמישים: שישה חודשים מלאים יתר על החסרים.

 

הלכה ד. יום שלושים לעולם עושין אותו ראש חודש בחשבון זה. אם היה החודש שעבר חסר, יהיה יום שלושים ראש חודש הבא. ואם יהיה החודש שעבר מלא, יהיה יום שלושים ראש חודש, הואיל ומקצתו ראש חודש, ויהיה תשלום החודש המלא שעבר. ויהיה יום אחד ושלושים ראש החודש הבא, וממנו הוא המניין, והוא יום הקביעה.

 

הלכה ה. סדר החודשים המלאים והחסרים לפי חשבון זה כך הוא: תשרי לעולם מלא, וחודש טבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד? טבת חסר שבט מלא, אדר חסר ניסן מלא, אייר חסר סיוון מלא, תמוז חסר אב מלא, אלול חסר, ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר.

 

הלכה ו. נשארו שני החודשים, שהן מרחשון וכסלו, פעמים יהיו שניהם מלאים, ופעמים יהיו שניהם חסרים, ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסלו מלא. ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו מלאים, היא שנקראו חודשיה "שלמים". ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו חסרים, נקראו חודשיה "חסרין". ושנה שיהיו בה מרחשוון חסר וכסלו מלא- נקראו חודשיה "כסדרן"

 

Cuando se ve a la Luna renovada, se dice una bendición especial:

 

ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם,

חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונהם,

פועל אמת שפעולתו אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן,

שגם הם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו.

בורך אתה ד', מחדש חדשים.

 

ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה קנ"ג

 

      ודע, שחשבון זה, שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החודשים והמועדים, אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד. ובעת הצורך, ובהעדר החכמים מארץ ישראל- אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חודשים בחוצה לארץ, כמו שעשה רבי עקיבא, כמו שהתבאר בתלמוד (ברכות סג א).

 

      ובכאן שורש גדול מאוד משורשי האמונה, לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה, שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העיבור שבידינו, ואומרים שזה היום ראש חודש, וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב, בשום פנים! אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב. ומפני אומרם שזה היום ראש חודש או יום טוב, יהיה ראש חודש או יום טוב, בין שהייתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה.

 

      כמו שבא בפירוש (ספרא אמור פ"י) "אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם- אין לי מועדות אלא אלו", כלומר שיאמרו הם שהם מועדות, אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין, כמו שבאתנו הקבלה.

 

      ואנחנו אמנם נחשב היום, כדי שנדע היום שקבעו הם- רצוני לומר בני ארץ ישראל- בו ר"ח. כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין היום, לא בראיה. ועל קביעתם נסמוך, לא ביאור. אילו אפשר, דרך משל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל- חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותה האומה מכל וכל- ולא יהיה שם בית דין, ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, היה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חודשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" (מיכה ד).

 

משנה מסכת ראש השנה פרק ב,ט

 

      שלח לו קבן גמליאל" גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שכל להיות בחשבונך.

      הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג, ד) "אלה מועדי ד' מקראי קודש אשר תראו אתם"- בין בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

      בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד, ט) "ויעל מה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.

      נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

      עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת דברי.

FUENTES TALMÚDICAS 

bottom of page